צמחים חיים זקוקים למינרלים מסוימים כדי לגדול, לפרוח ולתת פרי. הם ״מושכים״ את המינרלים האלה דרך פעילות כימית של השורשים באדמה בה הם גדלים. כל הצמחים צריכים את אותם המינרלים, אך כל אחד זקוק לריכוז ויחס שונה ביניהם. למעשה, ריכוז המינרלים יכול להשתנות יחד גם עם חילוף העונות או השלבים שהצמח עובר בחייו. בטבע, כל פיסת אדמה מחזיקה בריכוזי מינרלים שונים. המינרלים הנמצאים באדמה בטבע מתקבלים מחומרים אורגניים הנרקבים על הקרקע. אולם גידול צמחי קנאביס רפואי בישראל דורש מצעים מנותקים מהקרקע. דהיינו עציצים או שקי מצע שאינם מחוברים לקרקע. בנוסף, בחקלאות המודרנית נהוג לקצור את הצמח במלואו ולא לתת לחלקיו השונים להירקב לתוך הקרקע. מהסיבות הללו דרושה התערבות אנושית שתספק את המינרלים הנחוצים לצמחים כדי לגדול. את התפקיד הזה ממלא בחקלאות המודרנית הקומפוסט והדשן. כדי למנוע מזיקים הנמשכים לקומפוסט, בתעשיית הקנאביס הרפואי נהוג להשתמש בדשן. הדשן מגיע בצורות, צבעים וריכוזים שונים, אך מתחלק לשני סוגים עיקריים: דשן כימי או מינרלי ודשן אורגני.

כאמור, דשנים כימיים מכילים קבוצת מינרלים קבועה במינונים משתנים, אך שלושת המרכיבים העיקריים בכל דשן בסיס יהיו חנקן, זרחן ואשלגן. הסיבה לכך היא שאלו החומרים העיקריים שמחסור בהם יגביל את התפתחות הצמח, אולם צמח הקנאביס זקוק גם לריכוז נדיב של מגנזיום וסידן. אולי נשמע כאילו הדשן היה כאן תמיד, אך למעשה הוא תוספת די חדשה לחקלאות. הדשן הכימי נולד במחצית הראשונה של המאה ה-19, אך התפתחות התעשייה סביב הפקתו התרחשה רק במאה ה-20 באירופה, אנגליה וארצות הברית. פיתוח הדשן הכימי קרה הרבה בזכות גילוי תהליכים כימיים שאפשרו קיבוע ריכוזי חנקן, איתור ועיבוד מחצבי פוספט ואשלג. גילויים אלה איפשרו להרכיב נוסחאות שונות לדשן שיספק את כל הרכיבים הדרושים לצמח כדי לגדול ביחס מדויק. הדשן הכימי היווה מהפכה של ממש בחקלאות בזכות יכולתו לספק לשורשי הצמח את כל מה שהם צריכים מבלי שהם ״ימשכו״ אליהם דבר. הדשן הכימי אמנם הגיע במאות האחרונות, אך השמירה על פוריות וטיב הקרקע העסיקה את החקלאים משחר ההיסטוריה. עד פיתוח הדשן הכימי, בני אדם השתמשו בגללים, בשיטות מחזור זרעים ובזבל אורגני כדי לטייב ולהעשיר את הקרקע. 

חקלאות אורגנית שואפת להרכיב מערכת סביבתית המקטינה או מבטלת לגמרי את הצורך בשימוש במוצרים חיצוניים כגון חומרי דישון והדברה סינתטיים. את החקלאות האורגנית מרכיבות מגוון פרקטיקות מוכרות בחוק הנקרא ״החוק להסדרת תוצרת אורגנית״. מאז החלת פרוטוקלי ה-IMC GAP בתעשיית הקנאביס הרפואי בישראל, כל צמח קנאביס שגדל בישראל מחוייב לגדול לפי פרוטוקולי גידול אורגניים כדי למזער את חשיפת המטופלים לשאריות חומרי דישון והדברה, מפני שלא ידוע איך רכיבים אלו משפיעים על הגוף או מגיבים לאידוי ושריפה. החוק לתוצרת אורגנית אומנם מטיל הגבלות על החומרים המותרים לשימוש, אך הוא לא אוסר על השימוש בהם לחלוטין. כך למשל מתואר בחוק הסעיף הבא: ״טיפול בנגעי צמחים ייעשה רק באמצעים "טבעיים"״, וסעיף לאחר מכן: ״על אף האמור בתקנה 26, אם קיימת סכנה מיידית ומוחשית לתוצרת אורגנית מן הצומח ניתן להשתמש גם בתכשירים שרשם המנהל לפי תקנות התכשירים האורגניים״. הצטלבות תקנות זו יצרה מצב בו כל יצרן עושה את הבחירה שלו עד כמה אורגני להיות ובאילו מצבי קיצון ניתן לפנות לפתרונות הסינתטיים המאושרים.  

השימוש בחומרי דישון סינתטיים תעשייתיים אינו אורגני. עם זאת הדבר לא אומר שגידולים אורגניים גדלים ללא דשן. כדי לדשן גידולים אורגניים אנו עושים שימוש בחומרי דישון המופקים ממקורות טבעיים. בשונה מדשנים כימיים סינתטיים הנחצבים מסלעים ומיוצרים בעזרת תהליכים תעשייתיים, דשן אורגני מופק מפסולת של בעלי חיים וחלקי צמחים שונים. מבחינה כימית, הצמחים לא מבדילים בין דשנים אורגניים ודשנים כימיים והשורשים יודעים לשאוב את הרכיבים הנחוצים להם באותה הקלות משניהם. עם זאת, השימוש בדשנים אורגניים שומר על הצמח לא לשאוב יותר מדי חומרי דישון ומקדם תפרחת נקייה וטהורה בקציר. כמו כן הוא מועיל ומשפר את הפעילות המיקרוביאלית באדמה ובכך מקשה על חדירת מזיקים, פתוגנים ומחלות שונות. בנוסף, מטופלים ברחבי העולם מדווחים שגידולי קנאביס אורגניים מפיקים גם ניחוחות טובים יותר, טעם עוצמתי יותר וחוויית צריכה נעימה יותר, וכל זאת תוך כדי שמירה על הסביבה.